אפיתי את הקינוח הראשון שלי לפני יותר מ- 26 שנה. האירוע הזה השפיע מאוד על חיי.
דמיין את 1993. המדינה חווה את ההשלכות של פרסטרויקה. אני בת 7 והלכתי לכיתה א '. בסוף ספטמבר אמורה הייתה להתקיים בבית הספר אסיפת ההורים הראשונה. הייתי מאוד מודאג מזה.
העניין הוא שחברי הבכירים בחצר אמרו לי את זה אתה לא צריך לצפות למשהו טוב מישיבת ההורים. נזכרתי בזה והחלטתי שבכל אופן יש צורך איכשהו לחמאה את ההורים שלי, כדי לא לעוף פנימה.
עכשיו אני אפילו לא זוכר אם היו לי תקלות בבית הספר. אבל כנראה שמשהו הדאיג אותי. החלטתי שאאפה עוגה ככדור מתוק להורי.
היה לי מושג מעורפל של עוגה, והחלטתי ששרלוט יכולה להיות זאת.
בגיל 7 הייתי די עצמאי. לעתים קרובות עזרתי לאמי במטבח וצפיתי בה מבשלת. נזכרתי בעל פה במתכון שארלוט. בדקתי את החומרים והתחלתי לבשל.
ראשית חתכתי את התפוחים, פשוט חתכתי אותם, אפילו לא קילפתי אותם מהקליפה והליבה. ואז הוא היכה ביצים עם סוכר עם מערבל, הוסיף קמח, מעורב. ואז הייתי צריך לסבול עם התנור.
התנור שלנו היה גז ותיק מאוד. כדי להדליק את זה הייתי צריך להפר את איסור ההורים לקחת גפרורים. היה לי מזל, הצלחתי להדליק את הגז כבר מהמשחק הראשון.
מערבבים את הבצק עם תפוחים, יוצקים לתבנית ומכניסים לתנור לאפייה. וכאן מתחיל הכיף.
החלטתי לא לחכות שהשרלוט ייאפה והלכתי לשחק עם האחים. כעבור כמה דקות, שכחתי בבטחה את השרלוט בתנור.
כשהורי חזרו הביתה, הייתי כל כך נסחף מהמשחק שלא היה אכפת לי בכלל שהריח החריף של שרלוט שרוף כבר הגיע מהמטבח. אבל זה באמת ריגש את אמא שלי.
היא מיהרה למטבח וגילתה במהירות את מקור הבעיה. שארלוט באותה תקופה כבר הייתה מכוסה בקרום כהה והחלה לעשן. אבל טוב, הכל הסתדר.
היה לי מזל שאמי לא גערה בי. ואפילו להפך, בעתיד היא החלה לערב אותי באופן פעיל יותר בבישול. היא אמרה לי את הכללים לשימוש בתנור ולימדה אותי כיצד להגדיר את הטיימר.
אגב, הצלחתי לטעום את הקינוח הראשון שלי. אמא חתכה בזהירות את כל הקצוות השרופות של שרלוט והגישה את מה שנשאר לה לתה.
עכשיו כשיש לי ילד, אני מבין עד כמה אמי נהגה בחוכמה. היא לא גערה בי על היוזמה שלי ואסרה עלי לגעת בתנור, אלא להפך החלה לעודד ולפתח את העניין שלי בבישול.
אמא, אני יודעת שאת קוראת את הבלוג שלי, תודה רבה לך!
האם היו לך סיפורים דומים בילדותך?