רגל עוף (תוף) הוא חלק טעים מאוד מגוף הציפור. אני זוכר שבילדותי, כאשר לרוב נמכרו תרנגולות שלא נחתכו, כלומר שלמים ולא לחלקים, תמיד נתנו רגלי עוף לילדים. מבוגרים - שדיים (כי הכנף היא גם אוכל ילדים).
אם בבית קפה הם לקחו טבק עוף (והוא הוגש לרוב ברבעים), הרי החלק עם הרגל (אליה הוצמד הירך) נחשב לטעים ביותר.
אגב: נראה שירכי העוף ורגלי העוף שווים, אך הבשר עליהם עדיין שונה, הרגל (מקל התוף) צפופה יותר, והירך עדינה ושמנה יותר.
שמתי לב שכעת, כאשר תרנגולות על המדפים מוצגות בעיקר בצורה מפורקת, מקלות תופים פופולאריים יותר מאשר ירכיים.
שלא במפתיע, קל יותר לאכול ולבשל. ובכן, לפחות יש תחושה כזו - ובין אם היא נכונה ובין אם לא, אני לא אתחייב לטעון, כי לכל אחד יש את החזון שלו.
הדבר העצוב היחיד הוא שאם מכינים לעתים קרובות משהו מעניין מהירכיים, אז הרגליים נאפות או מטוגנות. הכל פשוט.
בואו נכין מהם מעדן וינאי? זה גם קל מתמיד. הם אומרים שהשם הנכון לעוף כזה הוא "Buckhandl", אבל משהו אומר לי שיש לנו בסיס של ידית כביסה, כביכול, לא נגיע לאותנטיות מוחלטת.
אז אנחנו לוקחים:
- מקלות תוף עוף
- פרורי לחם
- מיץ לימון
- מלח ופלפל
- ביצה! ביצת עוף פשוטה (כמעט שכחתי אותה)
איך אנו מבשלים:
אנו שוטפים ומייבשים את מקלות התוף, המלח, הפלפל, מפזרים מיץ לימון ומשאירים להחתה בכל זה למשך חצי שעה או שעה. את זמן הכבישה ניתן לקבוע בעצמכם - ככל שהבשר צפוף יותר, כך תוכלו להחזיק אותו זמן רב יותר במרינדה.
ואז אנחנו לוקחים שלוש קערות - יוצקים קמח לאחת, שוברים ביצה לשנייה (מקציפים אותה) ומוסיפים פירורי לחם לשלישית.
במקביל, שימו מחבת עם כמות קטנה של שמן להתחמם (אפשר לבשל בטיגון עמוק, אבל מבחינתי זה ייצא שומני מדי).
מרדדים כל מקל תוף בקמח, טובלים בביצה, מגלגלים לאחר מכן פירורי לחם ושולחים אותו לתבנית.
מטגנים את הרגליים משני הצדדים (אם במחבת), עד שנוצר קרום, ואז מייבשים אותם משמן על מגבות נייר ומקופלות לטופס, שלחו לעשרים דקות לתנור שחומם מראש ל -180 מעלות.
כְּלוֹמַר? הרגליים יגיעו לשם.
התוצאה היא עוף פריך מעורר תיאבון ועסיסי מאוד.
אם אתה מטוגן בשמן עמוק, אני ממליץ לך לא להביא אותו למוכנות מלאה שם, אלא להוציא אותו, לתת לשמן להתנקז ולסיים הכל בתנור. עם זאת, אפשר גם בטיגון העמוק (רק הרבה שמן יישאר במנה כתוצאה מכך).