כרוב הוא לא רק כרוב, אלא אלף מאכלים שונים על השולחן. איך אתה אוהב את תחילת ההודעה הזו? לדעתי זה נשמע מאוד אקדמי. למרות... איפשהו כבר שמעתי משהו דומה. בְּדִיוּק! הארנב הוא לא רק פרווה בעלת ערך.
לכרוב אין פרווה.
לכרוב יש תכונה נפלאה - לרכוש את הטעם והארומה של התבלינים והתבלינים המשמשים במהלך הבישול. כי גם לכרוב יש טעם משלו... לא בא לידי ביטוי בבירור. והריח הוא כזה שעדיף לכסות אותו, אחרי הכל.
בארצנו, ה"מארגן "העיקרי של טעם הכרוב הוא באופן מסורתי עגבניה וחברה - בצל, שום, עשבי תיבול ארומטיים.
אבל מה אם אתה מסתכן ומנסה להסיר משהו?
האמת, כשנתקלתי במתכון הזה, החלטתי שהנבזיות תצא מדהימה.
עם זאת, ניסיון אינו עינוי, במיוחד שהמתכון אינו מספק עלויות כספיות אדירות לניסיון. והתוצאה, למען האמת, הפתיעה אותי.
יוצא דופן - הפעם. פורמט כרוב קלוי יוצא דופן מאוד, בו בהירות הטעם מושגת ללא עגבנייה.
טרי זה שניים.
ובכן, זה פשוט מאוד - זה שלוש.
אנחנו לוקחים:
- כרוב - ככל שתמצא לנכון
- לימון - חתיכה אחת
- שום - כמה שיני ציפורן (או יותר, לפי הטעם)
- פלפל מלח (לפי הטעם)
- מעט שמן
איך נבשל
קוצצים את הכרוב לרצועות דקות.
יוצקים מעט שמן לתבנית, מחממים אותה ושולחים את הכרוב לשמן זה.
אנחנו מטגנים על אש גבוהה, אם חתיכות כרוב מטוגנות - הכל בסדר. אנחנו מטגנים כמעט עד שהם מבושלים. מילת המפתח כאן היא לטגן, לא להרתיח או להתבשל.
כשהכרוב כמעט מוכן, המלחו אותו, פלפלו אותו, ו... סחטו אליו מיץ לימון. כמה? טַעַם. אפילו חצי לימון לא היה לי.
ואז אנחנו מכסים במכסה וכן, הנה אנחנו כבר תופרים מעט.
בזמן שהכרוב מתבשל אנו מעבירים את השום שלנו דרך מכבש ו... בסוף הבישול אנו שולחים אותו לכרוב, אנו מחליפים אותו. מתברר מנה שלא הייתי קורא לה עצמאית. אבל איך התוספת הולכת טוב מאוד. קבלת תוספת יכולה להיות לא רק לחזיר שומני (ליווי מסורתי של כרוב), אלא אפילו לקציצות עוף, למשל.
בתאבון!