נזכרתי בילדותי ופתאום התגלגל זיכרון עם תערובת טינה. הורי אסרו עלי בהחלט לקנות ...
סוכריות!
תרנגולים בריאים, אדומים וירוקים על מקלות גלידה!
העוול הזה מרד אותי עד עמקי נשמתי, אך הורי כנראה ראו את הרציונל באיסור. העובדה היא שהתרנגולים הללו נמכרו במחוז שלנו אך ורק על ידי צוענים. הם הכינו את התרנגולים, כמובן, בשיטת עבודות יד, צבעו אותם - לא מבינים מה, אבל הם נראו כל כך מפוארים, כל כך... מבריקים, אם התרנגול היה חשוף לשמש, הוא הבריק כמו תכשיט.
והצוענים מכרו בלעדית תרנגולים. וגדולים במיוחד.
הייתה לנו תבנית סוכרייה על מקל - שש דמויות היו יכולות להיות יצוקות, בערך. ושונה.
אך הנתונים הללו היו קטנים. והתרנגולים בריאים. לכן הם קרצו, כאילו מהופנטים. בנוסף, דמויות הבית היו פשוט חומות. מעולם לא היה לנו צבעי מאכל בבית, אמי לא קיבלה את פניהם גם בימים ההם. והשניים הצוענים בהירים.
אני מודה, אני חוטא, לא יכולתי לעמוד בזה, הפרתי את איסור ההורים שלי. אפילו באיום של הרעלה איומה, וכתוצאה מכך, על פי מבוגרים, הילד נרדם ונגרר למחנה. קניתי תרנגול במקום גלידה ונהניתי ממנו בסתר.
מעת לעת.
עכשיו יש הרבה מאוד סוכריות על מקל למכירה, ולא רק על מקלות, אלא ...
באופן כללי, עדיין יש לי חולשה לתרנגולים. ובגלל הבגרות שלי, אני מנסה להפוך אותם לפחות לקצת, ושימושי יותר, אם אנחנו כבר מתכוננים לילדים.
לכן שיפרתי מעט את המתכון.
אז אנחנו לוקחים:
• 12 כפות שטוחות של סוכר
• סוחטים ארבע כפות מיץ חמוציות
• משפשפים כף (כפית או כף, לפי טעמכם) של ג'ינג'ר טרי (אפשר להוסיף יבש, אבל זה טעם אחר.
• אנו לוקחים מעט שמן צמחי.
איך אנו מבשלים:
מערבבים סוכר עם מיץ חמוציות וממיסים על סיר נמוך (אש נמוכה מאוד) בסיר סמיך דופן. אנו מרתיחים מעט (מספיקות חמש דקות) כך שהקרמל יהפוך לטיפה במים קרים.
מסירים מהאש, מוסיפים ג'ינג'ר ויוצקים לתבניות עם שמן משומן - או מוזגים על ברזל נייר אפייה, משומן גם בשמן ולוש עליו, תחילה בעזרת מרית, אחר כך בידיים, ואז אנחנו מפסלים סוכריות.