השמיר ייצא טרי, כאילו זה עתה הגיע מהגן. והכי חשוב, אתה בכלל לא צריך להתעסק בזה. מקרים למשך 10 דקות בלבד.
נהגתי להכין שמיר לחורף בשתי דרכים:
1. היא חתכה אותו, ערבבה אותו עם הרבה מלח, שמה בצנצנות והכניסה למקרר. לאחר זמן מה השמיר התכהה, הטעם השתנה. הטריות שהייתה שמיר כבר לא הייתה שם.
2. מיובש. זה אותו הדבר כאן, מכיוון ששמיר מיובש וטרי שונה. הם שונים בצבע, בטעם ובריח. באופן כללי, הכל לא בסדר.
אבל מצאתי את הדרך המושלמת לעצמי, עליה אספר כעת. לכן, אנו זקוקים לשמיר, שהוא טרי מאוד היישר מהגן.
אני שוברת את הענפים ומקפלת אותם בנפרד, את הגבעולים לחוד.
הזרדים נארזים במנות קטנות בשקיות הניילון הנפוצות ביותר. אתה לא צריך להכניס הרבה שמיר לתיק. אסביר מדוע בהמשך.
שמתי את הגבעולים בשקיות נפרדות והכנסתי למקפיא. אני לא זורק אותם, אלא מוסיף אותם לבשר בזמן בישול המרק. לאחרונה כתבתי מאמר מפורט על גבעולי שמיר ופטרוזיליה. בסוף המאמר יש קישור לפרסום זה.
ואז אני מוציא את הזרדים הקפואים ומשפשף אותם בידיים ממש בתיק. שמיר מתפורר בקלות, כך שלא צריך אפילו לקצוץ אותו. על מנת שהשמיר יתפורר היטב, צריך להיות מעט ממנו בשקית.
ואז אני מוציא מהתיק את החלק הנדרש ומוסיף אותו לכלים. אגב, מאוד נוח לפזר מנות מבושלות עם שמיר כזה, למשל תפוחי אדמה או להוסיף למרק. השמיר מפשיר מהר מאוד מחום הידיים וממנה חמה, הוא צריך ממש כמה שניות.
הטעם מעולה, כאילו שמיר טרי מהגן! מבחינתי זו כעת הדרך הקלה והטובה ביותר לשמור על שמיר לחורף.
שתף בתגובות איך קוצרים שמיר כדי לשמור על טריותו וטעימתו?
קרא גם: עכשיו אני אף פעם לא זורק את גבעולי השמיר והפטרוזיליה. אני אומר לך מה אני עושה איתם
אם המאמר היה שימושי עבורך, אנא אהב אותו. הירשמו גם לערוץ כדי לא לאבד אותו ואל תפספסו מתכונים ומאמרים חדשים. תודה!