- איך אפשר לאכול את המאק הגרוש הזה, ואפילו לקרוא לסלט איתו "סרטן"?
נתקלתי בתגובה הזו מתחת למתכון באחד הערוצים, ולמען האמת ניסיתי הרבה זמן להבין - מה רצה הכותבת לומר בזה? או להראות?
זה שהוא לא אוכל מקלות, אלא רק בשר סרטנים?
במקרה הזה, אני מאוד שמח בשבילו (בשבילה, אז אז). אני תמיד שמח כשמישהו, אפילו זר, גדל ועולה ברווחה.
שהוא (היא, כך וכך) לא מזהה חיקוי? יש גם את כל הזכות.
אני פשוט לא מצליח להבין למה להכריז על זה בכזאת נחישות? יתר על כן, אפילו הבעלים של טעמים "מעודנים" עם חיקויים בדרך זו או אחרת בתזונה שלהם נתקלים. ולא במקרה, אלא בכוונה, הם נרכשים.
אותו ווסאבי (אולי אותו דבר, כמובן) הוא בכלל לא וואסבי, אלא תערובת של חזרת, חרדל, צבעים וטעמים. כי מוצר טבעי יקר מאוד ביפן, והוא נדיר ביותר מחוצה לה.
או קח טופו, למשל. בתיאוריה, זה כמובן לא תחליף, אלא מוצר נפרד - טופו. אבל משום מה, אנו רואים בה תחליף לגבינה, ורבים גאים מאוד בעובדה שהם משתמשים בה באופן בלעדי.
ומה עם חלב שאינו חלב? ובכן, כן, שקדים – הוא עשוי משקדים, כמעט מוצר עילית. אבל יש סויה ויש שיבולת שועל. אתם יכולים להרגיע את עצמכם שמדובר במוצר מקטגוריית המזון הבריא בצורה יוצאת דופן, והוא יקר יותר מחלב פרה פרימיטיבי, ועוד יותר מחלב על בסיס אבקת חלב.
אה, נזכרתי גם ב"עמק סקנדי". בזמן ממרח נוסף ("רמה", אם מישהו לא שכח), אפשר היה להשיג אותו בחנויות, והיו שלושה סוגים - שמן קלאסי, קל ואולטרה קל.
אז ב"עמק סקנדי" הזה השתמשו אך ורק חברים אמידים, שעבורם השמן שהופק מפרה רגילה כבר לא היה בונטוני. כי ראשית, הוא פורסם כמוצר ל"אכילה בריאה" - במיוחד אולטרה-לייט. א. שנית, זה היה יקר יותר מחמאה רגילה!
אתה עדיין יכול לרשום מוצרים כאלה במשך זמן רב, ואתה יודע, על הרקע שלהם, מקלות סרטנים, שעשויים מדגים, רחוקים מלהיות הכי רוע זדוני, ועוד יותר מכך, לא ראוי לתואר "זבל" רק בגלל העובדה שמדובר בחיקוי, שהוא, אגב, כנה ו לִכתוֹב. ובכן, כן, הם יכולים להיות נוראים בהרכבם - אבל לא הכל תלוי ביצרן.
ובכן, כן, זה יהיה הגיוני יותר לקרוא לסלט לא סרטן, אלא עם מקלות סרטנים, אבל אתה יודע - במדינה שלנו אף אחד לא קורא "אספרגוס" קוריאני "סלט מקצף סויה, יצוק בצורה של חבלים ארוכים". ..