לא פעם או פעמיים שמעתי (וקראתי) תלונות על אכלנים מודרניים - הם אומרים, הם גדלו בררנים מדי, זה אחד, והם לא אוכלים אוכל רגיל - זה שניים.
על הסף נזכרתי בכמה משפטים ששמעתי וקראתי במהלך הימים האחרונים.
- הם לא רוצים פשטידות, תן להם פיצה! הם ניזונים מכל מיני זבל! ואז הבטן כואבת!
- אפים מופנים מסנדוויץ' רגיל ורגיל, אבל הם נתקלים בכל מיני המבורגרים!
- הם לא רוצים תפוחי אדמה מטוגנים, זה לא טעים להם, אתה מבין, אבל צ'יפס עם כל מיני דברים מגעילים - הם אוכלים אותם בשביל נשמה מתוקה.
וחשבתי, חברים יקרים, זה מה: למה פיצה, המבורגר, צ'יפס במצבים כאלה נחשבים לאוכל לא בריא, אה?
ובכן, תשפטו בעצמכם: זוגות המוצרים הללו, למעשה, שייכים לאותה מעמד. המבורגר זה אותו כריך, פיצה זה אותה פשטידה, צ'יפס זה אותו צ'יפס.
כן, הם לא "קרובי משפחה שלנו", אבל זה לא הופך אותם ליותר מזיקים. באותו צ'יפס, למשל, עשוי להיות פחות שמן מאשר בתפוחי אדמה מטוגנים חמים, כפית נדיבה ישר מהמחבת. קציצה עם ירקות וסלט, הנכנסת לרולדה, אינה מזיקה יותר מקציצה, ירקות וגליל, הנאכלים מצלחת בנפרד בארוחה אחת.
פיצה היא אותה פשטידה, ואין שום דבר נורא במיוחד במילוי שלה.
לא כך?
אז למה, בעיני רבים, קציצה עם גליל או תפוחי אדמה מטוגנים נחשבים ל"אוכל רגיל", וצ'יפס הוא כבר "רעל"? על אורח חיים בריא קשה או משהו אחר האנשים האלה לא יושבים. מערכת המזון עם תפוחי אדמה מטוגנים, קציצות, שחייבים לאכול עם לחם, מרקים שומניים, ששוב, עם הם אוכלים לחם, סלטים לבושים במיונז, שבהם העיקר הוא "חמדנות", זה לא יכול להיקרא נכון, אפילו עם מתיחה.
אז למה פתאום כלים רבים הם לדעתם "מזיקים"?
יש לי רק תשובה אחת - סטריאוטיפים.
מה אתה חושב?
-