– והנה הקוניאק לקבב! - ניסו לשכנע אותי פעם בפיקניק. - קוניאק שקשוקה - חובה! השילוב הטוב ביותר. ברביקיו ללא קוניאק - כסף לטמיון!
והם זכרו את השיר. טרופימובסקאיה. "ששליק עם קוניאק טעים מאוד". ובכן, או להיפך. אומרים שהשילוב הוא קלאסי, אפילו באמנות כמעט עממית הוא קבוע.
בכנות, סירבתי. כי אני לא אוהב קוניאק לבד (ככה, אני מודה!), אבל עם בשר עדיף לי להשתמש ביין. אני יותר מוכר וטעים יותר.
אבל מי שאוהב קוניאק - על הבריאות (כביכול).
למה אמרתי לך? ברצוני להעלות את נושא "דואטים חובה", ש"הורישו לנו אבותינו הגורמה".
יש הרבה כאלה בתרבות הגסטרונומית שלנו. יש כביכול "ותיקים". יש כאלה שהם חדשים יותר. מעין שילוב קדוש.
בורשט ובייקון, למשל.
שומן חזיר ווודקה.
מרק דגים וודקה. ובאוזן אתה עדיין צריך לשפוך זריקת וודקה ולכבות את האש בה. כאילו, בשביל הריח. אחרת האוזן היא לא האוזן.
אבל אחרי הכל... מי אמר שזה אלפא ואומגה, ו"צריך להיות כך". בכנות, לא משנה כמה אגרתי ספרים עם מתכונים ישנים, מעולם לא נתקלתי במרק דגים, שלתוכו שפכו טמבל ושפכו וודקה. והיו הרבה סוגים של זה. אז זו גם המצאה של מישהו, שלמעשה התחילה להיות מוצגת כאמת.
אבל... אוכל זה עניין של טעם, מי אוהב אבטיח, מי אוהב סחוס חזיר, ושוב אנחנו מגיעים למצב ש"אין חובה".
קחו למשל שילוב של בשר ויין אדום יבש תמיד. אני מכיר אנשים שאוהבים סטייק לא עם אדום יבש, אלא עם משהו מתוק יותר. יש להם זכות? יש. אבל תמיד יהיה מי שיוכיח - אי אפשר לאכול ככה! כאילו, השילוב האידיאלי הוא משהו אחר לגמרי.
אבל כאן נשאלת השאלה – האם זה באמת כל כך מושלם, השילוב הזה?
בערוץ TG של מגזין "מלח" קראתי סיפור על איך מחברו ביקש יין לפיצה. ה"גורמה" שלנו, המקומיים, התחילו להסביר שאין דרך ללכת עם יין לפיצה. רק בירה! אומרים שבירה מכינים מדגנים, בצק מקמח, וגם מדגנים, זה השילוב המושלם. לא פלא, אומרים, באיטליה הוגשה בירה במקור בפיצריות.
אבל לאיטלקים עצמם, כפי שהתברר, אין שום דבר נגד יין לפיצה. בנוסף, בירה בפיצריות "הוגשה בתחילה" כי כשנפתחו לא היה להם אישור למכור משהו חזק יותר מבירה. ככה.
ואיזו אגדה התפתחה, הם אומרים, לפיצה - רק בירה, כדואט אידיאלי ...