חובבי "שואו -אוף" שאינם מבינים את המוצרים או מבינים בצורה גרועה ביותר - הקהל הטעים ביותר לכל יצרן. אתה יכול להרוויח איתם כסף. אפילו לא: כסף!
כבר כתבתי על הלחם שנקרא שטח, והיום נדבר על... שמן כמהין.
אני זוכר שפעמיים הזכרתי את זה כרכישה לא מאוד שימושית, ובשתי הפעמים קיבלתי הערות ממורמרות - אומרים שאתה לא מבין כלום בשאריות נקניקיות... איכס, אוכל אריסטוקרטי. באותו מקום TRUFFLES!!! זה סופר! זה דפר! זה מיועד רק לאננות גורמה.
אז, גבירותיי ורבותיי... בשמן כמהין, אם אנחנו מדברים על פחות או יותר משתלמים (כלומר על זה שאפשר למצוא ב חנויות מקוונות וחנויות רגילות, למשל, עד 2,000 רובל לבקבוק קטן) ברוב המכריע של המקרים, ללא כמהין נצפים. לפעמים פרוסת כמהין יכולה לצוף - ליופי ולהתרגשות הלקוח - מעדן שנרכש.
אבל תרכובות כימיות אחראיות לריח השמן הזה (רק אל תתפוס את ליבך כשאתה קורא את הרשימה)
- דימתיל גופרתי,
- 2,4-דיתיאפנטאן (המכונה בדרך כלל כמהין גופרתית)
- 2,4,6-trithiaheptane,
- אנדרוסטנול (5-אלפא-אנדרוסט -16-אן-3-אלפא-אול)
אם יהיו חומרי טעם אחד או יותר תלוי ביצרן. ככל שיותר סוגי טעמים, הארומה של השמן תהיה עמוקה יותר. אם אתה משתמש בחומר טעם אחד, הטעם יהיה שטוח יותר.
אגב, בנוסף לשמן כמהין, סולפידים נהגו לשמח (ואולי אפילו עכשיו) את ניחוח הגז - הם נוספו על מנת בהחלט להבחין בדליפה ...
אז ה"פונטי "של המעדן מוטל בספק רב. ניחוח - כן. מעדן נדיר - לא.
דוגמה לשמן כזה, לדעתי, היא הנפוצה ביותר - כמהין מוניני אקסטרה בתולה
עם זאת, ישנם סוגי שמן שממש בטעם לא רק מתרכובות כימיות, אלא גם מפטריות. עם זאת, עלותם גבוהה בהרבה, והטראפלס שם כלל אינם החורף, שמחירם וניחוחם בשמיים, אלא הקיץ. הם לא נחשבים כל כך טעימים. כמו חורף.
בשמן כזה יצוין אחוז הכמהין. אבל! על מנת שלשמן זה יהיה לפחות טעם וריח, תכולת מסת הכמהין בו חייבת להיות לפחות 10 אחוז, השאר - רק כך שאדם יחשוב - אוי, כמהין. גם זה - לשם ההפגנה. לעתים קרובות שמנים עם אחוז נמוך של כמהין קיץ (או יותר נכון, גרוטאות ופסולת) הם גם בטעם חומרי טעם.
אלה המעדנים... זה לא מזכיר לך את סיפור המלך העירום?