החמי הביא מהעבודה את העוגות שנתן לו בן זוגו, והחליט להניח אותן על שולחן השנה החדשה. כשראיתי את העוגות האלה, הייתי צריך לאסור לאכול אותן.
חגגתי את השנה החדשה הזו בביקור אצל הוריה של אשתי. השולחן היה מכוסה בשפע במנות שהכינה החמות בעצמה. הכנתי עוגת נפוליאון לקינוח לארוחת ערב חגיגית.
כשהגיע הזמן לקינוחים התחלתי לחתוך את העוגה, וחמי הוציא את העוגות מהמקרר. הוא החליט להראות לי אילו ממתקים נתן לו בן זוגו לעבודה. בזמן שהייתי עסוק בעוגה הוא התחיל להניח אותם על המגש.
כשהבטתי במנה קצת נחרדתי. עוגות הסתכלו עלי, מעוטרות בהירות בכפור צבעוני. אני לא רואה שום דבר רע בצבעים, אבל אני עצמי מנסה לא להשתמש ללא צורך.
אני לא יודע ממה הם עשויים ואיך הם מתנהגים בגוף, ולכן אני משתמש בהם רק כשהלקוח מבקש. במקרים אחרים ניתן ליצור את הצבע באמצעות רכיבים טבעיים. לדוגמא, פטל ומנגו מיובשים מייצרים צבעים עזים. אבל אני סוטה, חזרה לעוגות.
העוגות נראו מאוד צבעוניות, וכשבדקתי מקרוב הבנתי שאסור לאכול את זה. העוגות היו מכוסות בזיגוג חלבון, אליו הקונדיטור האומלל הוסיף צבע כה רב עד שאצבעותי אפילו הוכתמו כשלקחתי אחת בידיים כדי לבחון מקרוב.
כשהראתי את אצבעותי לחמי, הוא הבין שאני לא משקר והכניס במהירות הכל לקופסה. באותו הרגע בנו דימה נכנס למטבח ואישר את פחדי. הוא ואביו עובדים יחד והוא גם קיבל מתנה כזו מבן הזוג הזה. הבן של דימה אכל זוג מהעוגות האלה ללא אישור הורים.
ולמחרת כבר קקי עם קקאמי צבעוני, סלח לי על הפרטים. אחרי סיפור כזה הם החליטו לזרוק את הקאפקייקס, אבל לקחתי אותם לעצמי כדי לצלם כמה תמונות לבלוג.
אני חייב לומר שבזמן שצילמתי הצלחתי להימרח שוב בצבעים. שוב הייתי משוכנע שיש צורך לעבוד בזהירות עם צבעים ולדעת מתי לעצור. נראה שהשף קונדיטור שהכין את הקאפקייקס האלה עדיין לא טעם את הקינוחים שלהם, או חושב שקקי כמו קשת הוא כיף.