שמעתי על צנון מטוגן הרבה זמן, אבל מעולם לא בישלתי אותו בעצמי, ואפילו לא ניסיתי. במהלך טיולים באסיה היו תמיד מנות מעניינות ואקזוטיות יותר, וכשמדובר בצנוניות היא, באופן כללי, לא טיפסה.
והנה - חבר כתב מאוחר בערב, בליווי קישור למתכון
- לטגן את זה, לנסות את זה!
עצמו לא רצה להסתכן, הכריז - עצלות. ובכן, באופן כללי, נשים הן נשים כאלה. אז בין מכרי הפכתי לחלוץ, עליו אני לא מתחרט מעט. טעים, זיהום, התברר!
אז, איך לטגן.
קל כמו הפגזת אגסים, שטפתי את הצנוניות, ניקיתי היטב את המקומות בהם נראו רמזים לאדמה וגזרתי אותם גס. בחרתי רק את הצנוניות שהיו צפופות, כל רמזים לרפיון ולריקנות נדחו מיד ללא רחם.
הוא חימם את השמן במחבת, בערך כמו שצריך לטגן תפוחי אדמה. והוא השליך צנוניות לשמן זה.
הפעם בחרתי בשמן כך: אם שמן חמניות לא מזוקק (זה עם ארומת הזרעים) משולב בצורה נפלאה עם צנוניות בסלט, אז הוא ילך עם צנוניות מטוגנות.
בזמן שהצנון הגיע לקרום הראשוני בתבנית, קצוץ את הירוקים. מהירוקים הפעם היה שמיר - בחרתי בירוקים באנלוגיה עם חמאה, סלט צנוניות עם שמיר נשמע נהדר, אבל עם פטרוזיליה - משהו כבר לא בסדר. נכון, אתה לא צריך לשכוח את הצנוניות - אתה צריך לערבב אותה מעת לעת.
כשהופיע קרום על הצנון (לא הרבה), הוא השליך את הירוקים וכיסה אותו במכסה - במשך שלוש דקות, לכל היותר, אולי חמש מתחת למכסה, הוא הזיע.
ובכן, על צלחת עם המילים "בתיאבון", תאכל, בית יקר.
האמיצה ביותר הייתה אשתו. היא ניסתה תחילה חתיכה, אחר כך עוד אחת, אחר כך עוד ועוד... חידדה את כל מנת המשפט הקטנה ואמרה:
- ושום דבר לא כל כך טעים!
הייתי צריך לטגן את החבורה השנייה כדי באמת להעריך את זה בעצמי (אחרת זה הגיע לשן אחת בהתחלה).
צנוניות מטוגנות מזכירות מעט גם את תפוחי האדמה הצעירים המטוגנים בשמן וגם את הקישואים הצעירים בשלב הבישול של אלדנטה. זהו, למעשה, שילוב מעניין מאוד, שקשה לתאר במילים, אך הוא מאוד רענן, מאוד אביבי ו... באופן כללי, מוצר כזה יכול לשמש בצורה מושלמת כמנה נפרדת, דיאטטית מאוד, ולמלא תפקיד תוספת.
בפעם הבאה אנסה לטגן את הצנוניות בגהי (עכשיו זה לא היה שם), כי אני חושב שיהיה שם טנדם נפלא.
בינתיים אני ממליץ לכולם - לטגן את הצנוניות על חמניות, ו... בתיאבון!