אתמול בחנות הבנתי מה פשוט חסר מאוד בוויטרינות בקירור
גבינת נקניקים מעובדת.
לא יקר, והכי חשוב טעים, זה היה אחת הגבינות האהובות על רבים... פעם זה היה. לפחות בילדותי. גבינת נקניקים מעושנת, עם זרעי קימל או תבלינים אחרים (לעתים קרובות יותר, כזכור, זה היה עם זרעי קימל) נשמעו נהדר גם על כריך בבוקר וגם על סולו - עם כוס תה מתוק או קפה.
ועכשיו גבינת הנקניקיות נראית ככה, אז אני לא רוצה לקנות אותה. והרכב על התווית דומה יותר לקטע מתוך ספר לימוד בכימיה. לא, זה מובן - הכימיה סביבנו, הכימיה בנו, ואפילו הבננה הטבעית ביותר שגדלה במוקד הג'ונגל הפראי היא הכימיה. גם בלי דשנים.
עם זאת, הרכב גבינת הנקניקיות המעושנת עדיין מפחיד. משום מה זה מזכיר לי את הרכב אבקת הכביסה (ולמה - אני לא יודע, זה רק מזכיר לי - זה הכל).
הדבר הכי מצחיק הוא שגבינת נקניקיות, אפילו הגבינה "המוקדמת", המיוצרת על פי GOST וממוצרים טבעיים, נהוגה כיום באבופוק. נתקלתי בפתק שבו הוא נקרא "שד גבינה של תקופת ברית המועצות" ו"מוטציה שביזה את תעשיית ייצור הגבינות ".
אני באמת לא מבין למה.
ייצור גבינות ברוסיה מעולם לא היה חלק מהאוכל או מהתרבות הקולינרית. לפני פיטר הגדול הם כלל לא בישלו גבינות קשות - יותר ויותר צעירים, כמו אדיגה המודרנית, עשו זאת. ובגלל זה טיפש להשתוקק לעובדה שהפקתנו של פרמיג'אנו רג'יאנו או משהו אחר לא הצליחה. ובכלל, פרמזן הוא מומחיות איטלקית: לרוסיה יש משלה הרבה זמן (אבל אנחנו לא רגילים להתגאות בהם).
וגבינת נקניקים מעובדת אינה מעדן.
זהו מוצר טעים וזול שכל אחד יכול היה להרשות לעצמו. כן, שוק המוני. אבל זה נורמלי. אין כל כך הרבה אנשים שיכולים להרשות לעצמם לצרוך גבינות גורמה על בסיס קבוע. ויש עוד פחות מאלה שנהנים מגבינות כאלה.
לא, אני לא טוען, יש צורך גם בגבינות טעימות.
אבל אסור לשכוח ממוצרים טעימים, זולים, והכי חשוב - מוצרים איכותיים.
גבינת נקניקיות היא אחת מאלה. ועכשיו נותר רק מה שזול.
מצטער.