לא מזמן כתבתי שבמשך עשרים או שלושים שנה אני נלחם באושר של ניסיון ריבת מח, ובכל זאת הם האכילו אותי בזה.
האמת, לא חוויתי שום הנאה גסטרונומית. אלא אם כן אתה יכול לשים קרציה - אכלתי ריבת דלעת, וזה הכל. הטעם שטוח, שום דבר מעניין, מתיקות ו... מרכיבים נוספים. הקישואים עצמם לא נותנים שום דבר לקינוח הזה.
ובתגובות הם הזכירו זנים אחרים של ריבות, שנראות בעיני רבים "פראיות ומשונות".
וכך, ביניהם הייתה... עגבנייה.
אני חייב לומר מיד שלא בישלתי את זה בעצמי, לא חיפשתי תוצרת בית, אבל... הבאתי מזכרת מהטיול האחרון שלי בווייטנאם - רק ריבת עגבניות. זה עמד בארון וחיכה בכנפיים, אבל כולם שכחו מזה. בינתיים, מכרים וחברים שקיבלו גם הם צנצנת, היו מרוצים.
ואתמול, שוב פתחתי את העורך, חשבתי על זה - אחרי הכל הבטחתי לפתוח אותו ולספר לך מה הווייטנאמים החרוצים מסתירים בבנק! אולי יש מעדן מדהים באמת, או אולי נבזיות נדירה שצריך להשוות להרינג מטוגן?
פתחתי אותו. טעמתי את זה. אני מדווח.
זה מפתיע!
הוא האמין כי ריבת עגבניות הומצאה על ידי הספרדים, שלא ידעו מה לעשות עם הקציר. כל הכבוד, ספרדים. שילוב מעניין של חומצת עגבניות ומתיקות במנה אחת, בעוד שהיא גורמת לליחה מוגברת (אבל אני מודה בכנות, אני פשוט אוהבת את טעם העגבניות).
אי אפשר לתאר את כל הניואנסים, אתה צריך לנסות. יחד עם זאת, אני מדגיש שוב, המוצר שלי אינו מהקטגוריה הגבוהה ביותר - פחית רגילה מחנות וייטנאמית רגילה.
אם אתה מתבלבל ומכין ריבה על פי מתכוני השפים (והם, אני חושב שכדאי לחפש את המתכונים הישנים של אלן צ'אפל, פופולרי של קינוחים מירקות לא ממותקים), ואז אתה מקבל משהו טעים, והכי חשוב, לא משעמם, לא בָּנָאלִי.
בסוף השבוע אנסה לבשל בעצמי ריבת עגבניות ביתית על סוכר קנים עם ג'ינג'ר, לא אתן מתכון עכשיו, אספר לכם על התוצאה קצת אחר כך.
בינתיים, עצה - אם פתאום אתם רואים צנצנת קינוח עגבניות איפשהו - קחו אותה ללא היסוס!
ריבת עגבניות זה מה שאמליץ עכשיו לכל חובבי האוכל הטעים.