נתקלתי בסטריאוטיפ לא פעם - כרוב על כל סוגיו מוכן אך ורק ברוסיה. מאיפה הוא הגיע - השטן רק יודע, כי מנות כרוב כמעט בכל מקום, בכל המטבחים. וכרוב גדל גם כמעט בכל מקום, ותוכלו לעקוב אחר השימוש בו בבישול, כמו שאומרים מומחים, מאז ימי רומא העתיקה (פרסומים נתגלו כי שם התגלתה המנה - האב הקדמון בּוֹרשְׁט).
אני לא טוען שרבים לא אוהבים כרוב, יש כאלה שנמאס להם, ועדיין יש אנשים שלא אוכלים אותו בגלל דחייה מצד הגוף. די לאחרונה קראתי (בין אם זה נכון ובין אם לא, אני לא יודע) שאם הגוף לא מקבל כרוב, סובל, כביכול, אז צריך להוסיף לו קימל בעת הבישול. והכל יהיה בסדר.
אבל אם היא פשוט משועממת בצורות הרגילות, אז זה אפילו קל יותר. ניתן לבשל בצורה יוצאת דופן.
למשל בבווארית. הגרמנים הם גם אניני טעם של מנות כרוב.
אנחנו לוקחים:
- חצי ראש לא גדול מדי של כרוב טרי או כרוב כבוש (אומדן לפי משקל)
- בצל גדול
- 2-3 כפות שמן זית
- 3 כפות סוכר
- שן שום אחת
- 1 כפית זרעי כמון
- כוס מים או מרק
- כף יין או חומץ תפוחים, אם מבשלים כרוב טרי
- מלח פלפל לפי הטעם
איך אנו מבשלים:
חותכים את הבצל לרבעים. קוצצים את השום, קוצצים את הכרוב, אם הוא טרי, קוצצים לרצועות דקות. אם תסיסה, הסר את עודף המלח.
מחממים את השמן במחבת, וכשהוא מעשן, שולחים לשם את הבצל לטגן.
כשהבצל משחים, מכסים אותו בסוכר ומערבבים היטב, ממשיכים לטגן - יש לקרמל את הבצל.
כאשר הבצל מגיע לדרגת קרמליזציה הגונה, לדעתנו, מוסיפים את הכרוב ושוב מטגנים אותו.
כשחלק מהכרוב מושחם, שלחו אליו שום, זרעי קימל, מלאו אותו במרק או מים, מלח ופלפל וכסו במכסה.
כחמש דקות לפני הכוננות, אם הכרוב טרי, הוסיפו חומץ וערבבו היטב ושום. ואם הכרוב הוא כרוב כבוש, אז רק שום.
המנה צריכה להיות חמוצה ומתוקה וחריפה. זה משתלב היטב עם בשר שומני - אותו שוק, למשל.