הם הכינו פשטידות. כמובן שאם יש ילדים בבית, אי אפשר לבשל פשטידות לבד - לפחות עוזר אחד מגיע מיד בריצה, שאוהב את הבצק.
כך זה בבית - ברגע שמתחילים להכין בצק, פולינה אולגובנה מופיעה במטבח, מבהיקה בערמומיות ואומרת שהיא תחילה תעזור ואז תחטב את יצירות המופת שלה.
לא יכולנו לסרב לערמומיות זו גם כאשר ידענו שכל המטבח יהיה מפוזר בקמח ומכוסה בבצק, וגם עכשיו, כשפולינה מנסה לא לעבור את השטח המוקצב, ביתר שאת.
וכאן עולה ניואנס אחד. או ליתר דיוק, זיכרון.
כילד, אהבתי בעצמי לעזור לאמי כשהיא עסוקה בפשטידות, ואני זוכר היטב את הכלל העיקרי:
- אתה לא יכול לאכול בצק גולמי, תולעים יתחילו בבטן!
כאדם בוגר נזכרתי בדחליל הזה לא פעם. והוא מעולם לא מצא שום הסבר רציונלי עבורה.
חלב - טרי, ביצים - גם קמח - קזחי, טוב. אין זה סביר שטפילים יכולים להסתתר במשהו. אז מאיפה התולעים?
באופן כללי, הבצק של פולינקה הוא לא מה שהיא אוכלת, אבל היא טועמת אותו.
עוד שני דחלילים.
הראשון - לא ניתן לדלל תה במים "גולמיים" - כבר כתבתי עליו בנפרד, והשני - לא ניתן להרתיח מים רותחים פעמיים.
בשני המקרים ההורים הבטיחו לנו, הילדים, "כינוי קיבה". ובכן, שלשולים, כלומר. בנוסף, מים רותחים הפכו לרעל לרעל, אם כי איך אני עדיין לא יכול להבין.
ובכלל, יש גם מים במרק, אבל אם מחממים את כל התבנית, מומלץ להרתיח אותה שוב - אחרת היא תדרדר, כמו שאומרים.
חשבת על זה פעם?
נ.ב., איזה דחלילים אחרים אתה זוכר?