כופתאות חנויות הן אורחות תכופות על השולחן עבור רבים, למרות העובדה שכולם מכירים כבר מזמן היטב שהרכבם, לרוב, הוא כזה שאינו מועיל לקוות למצוא בו בשר רגיל.
כופתאות קנויות טובות יקרות יותר מכופתאות מתוצרת עצמית, ואלה שהן פחות או יותר הומניות במחיר, לא תבינו ממה הן עשויות, לרוב. עם זאת, הם ממשיכים לקנות: ולו רק בגלל שאתה צריך לחסוך כסף. זמן או כסף. אמנם מבחינת כסף, החיסכון, כך נראה לי, נראה חשוד.
אבל אני בדרך כלל מודאג ממחיר המוצרים המוגמרים למחצה. הסתכלו כאן: מתקני ייצור קונים בשר במחירים סיטונאיים (מחירי הרכישה של בשר הם כאלה שגורמים לחוות לבכות). עבודה אנושית בארצנו, כידוע, היא זולה, ומכונות עובדות על פיסול... באופן כללי, בתיאוריה, האיכות של מוצרים מוגמרים למחצה סבירים צריכה להיות גבוהה יותר, אבל ...
אה, בסדר, המילים הן הכל. נעבוד עם מה שיש לנו.
והפעם יש לנו כופתאות של יצרן לא ידוע. הוצאתי אותם מחוץ לעיר, לא הייתי צריך לבחור הרבה, לא הייתי צריך ללכת לעיר בשביל מצרכים - גם המשפחה דפקה בכפות ודרשה ארוחת ערב בכל מחיר, כי ...
קצת דמיון והתברר... דייסה אמיתית מגרזן. אבל אם הייתה דייסה בדייסה, והשאר היה מחובר אליה, אז במקרה הזה הכופתאות החלו להישמע הרבה יותר טעימות כשהן מוקפות במוצרים אחרים. אגב, הם במקור היו די הגונים, לא סויה, אז ...
התברר שלא מטוגן, לא מבושל, אלא מבושל ברוטב.
אז אנחנו צריכים:
ישירות הכופתאות עצמן
בצל - בצל אחד גדול או זוג בינוני
שום - שלוש ציפורן
עגבניות - שלוש חתיכות
משחת עגבניות - כף
שמנת חמוצה - שלוש כפות
איך נבשל
ראשית, מטגנים את הבצל וכשהוא שקוף עם רמז לטיגון, מוסיפים שלוש שיני שום קצוצות. אנחנו מטגנים. קוצצים את העגבניות דק וגם - לתערובת בצל השום. אנחנו כבר לא מטגנים, אלא מתבשלים. שם - כפית רסק עגבניות, לקבלת צבע וטעם עשירים יותר, ומעט מים, כדי שהרוטב שלנו לא יהיה סמיך מדי, והנפח מתווסף אליו.
השלב הבא הוא שלוש כפות שמנת חמוצה.
וכן, אנחנו ממליחים ופלפלים לפי הטעם, ואז זורקים לשם כופתאות, מכסים במכסה ומבשלים - על הכיריים או בתנור, עד לבישול.
בתאבון!