מדהים כמה מקקים שקשורים למזון יש לאזרחינו. כבר הרבה זמן אמרתי, ועכשיו אחזור שוב - אוכל הפך עכשיו לאחת הדרכים להפגין את רווחתך (כלכלית) או לתת לעצמך "מעמד". אגב, לא תמיד סביר, אבל ...
תגיד לי, איך אתה מרגיש לגבי "בלמים", כלומר ארוחת צהריים או ערב, ואולי ארוחת בוקר, שנאספים איתך לעבודה?
אם זיכרוני משרת אותי, ארוחת הצהריים נלקחת לעבודה (או לבית הספר) בצורה כזו או אחרת בכל מדינה בעולם וזה לא משהו "מביש". ביפן (בארצנו היא נחשבת לאחת המדינות המתקדמות והמשגשגות ביותר), יש בנטו, במערב - קופסאות אוכל איתך.
והנה - הוא היה בהלם כשגילה - מסתבר שיש משהו שהביא איתו מהבית, חבל!
כן, חבל!
לאחרונה קראתי על כך בפייסבוק - העלמה ממש התייפחה במכתבים וסיפרה כמה לא נוח מרגיש כמו להיות בחברת נוכלים אחרים שסוחבים אוכל איתם כשיש הרבה מפעלים בקרבת מקום ארוחות צהריים עסקיות. ובכן, או שתוכלו להזמין פיצה ולחמניות ישירות למשרד.
- אני מתבייש בהם! היא צעקה. - מתי ילמדו בני עמנו לחיות יפה, אנושית!
- אם אני מתחיל ללכת לארוחת צהריים עסקית, כך שהכל סביבך יהיה יפה, - אחד הפרשנים התנגד לה - אז אני מתכופף, אני מצטער, כי הדיאטה שלי לא נועדה לרדת במשקל, אלא לבריאות - שום דבר חריף, מלוח, מטוגן, שמן ...
- בהתחשב במחירי ארוחות הצהריים והארוחות המוכנות עם משלוח למשרד - מחשבה נוספת - כמה אחוזים מהשכר יישארו לשאר התכונות של "חיים יפים?
- ואני זועם גם מההרגל הסובייטי הזה בקרב עמיתים! - השלישי צעק בכובעים והוסיף כי המדינה לעולם לא תגיע להצלחה כל עוד אזרחים נחשלים כאלה נושאים מכולות עם כוסמת תוצרת בית וחותכים.
באופן כללי, הגיהינום, ישראל וקרב מטחנות הבשר התרחשו בתגובות, אבל חשבתי על זה ...
למען האמת, לפעמים אני זועם מריח הזבל (כלומר, זבל, לא אוכל) במקומות ציבוריים.
פעם אחרי ארוחת הערב יצא לי לבקר במשרדו של פקיד מסוים והוא ספוג שוב ושוב ברוח החמוצה של בורשט עם שמנת חמוצה. ברוח זו חלמתי על משהו מעופש מאוד (ככל הנראה נעשה שימוש בכרוב כרוב כבוש "עם ריח", ושמנת חמוצה הייתה... חמוצה. מהביקור הזה היו זיכרונות לא נעימים.
אך כנגד אוכל שאינו מריח באופן פעיל, אינו גורם לאי נוחות לאחרים, אין לי שום דבר נגדו. ואני לא חושב שזה מביש לאכול את מה שהביאו מהבית.
ואת?