אני נחרדת ומאושרת בו זמנית, חברים יקרים. אני מעריץ את הגבורה של גברת יפה ועדיין שואל את עצמי את השאלה - למה?
האלגוריתם הנהדר והנורא להמלצה על מאמרים זרק לי את הפרסום "הכנסתי 10 מנות חמות לתפריט ראש השנה כדי לרצות כל אורח"
אני נדהמת מהכישרון, היעילות, העבודה הקשה והמסירות של אישה מקסימה - וכותבת בלי שום רוע.
ואני לא מבין רק דבר אחד - איך היא תחגוג את עצמה אחרי שתבשל עשר מנות חמות כדי לרצות כל אורח?
אחרי מרתון כזה, הייתי משתרע על המיטה עם הבטן הפוכה ומעוות את הרגליים-ידיים בייסורים, מזמזם אחרי יום שלם של עבודה. רק מבחוץ נראה שבישול הוא משימה קלה ולא מתאמצת.
אבל עשר מנות חמות (וצריך גם סלטים-חטיפים להרכב), זה... זה כמו משמרת מלאה במכונה במפעל. זה על הרגליים שלי כל היום. ולא רק שאתה עומד על הרגליים, אתה עף כמו מטאטא על כל המטבח, כדי להגיע בזמן, לא רק לבשל, אלא גם אתה כל הזמן שוטף / מסדר (אחרת לא יהיה איפה לבשל), דואג ששום דבר לא בורח / לא שרוף...
לעזאזל לעזאזל.
אפשר, להלכה, לערב עוזרים בתיק - המשפחה. אבל, אתה יודע, רק לעתים רחוקות זה מצליח (אנשים סבלניים מאוד), וברוב המקרים זה נגמר טבחים גורשים מהמטבח בבושת פנים, מגבת עפה אחריהם (טוב, לא סיר), והדלת טריקים.
והאשמת השף הראשי (או הטבח) בתוקפנות היא לא ראויה. בישול, במיוחד בכמויות כאלה בבית, הוא לא רק עייפות פיזית, אלא גם טרחה אצילית.
והאורחים, כמובן, יהיו מרוצים. וגם הביתה.
זה רק... אז איזו הנאה מהחג יקבל מי שבישל? שבחים ומחמאות "אוי כמה טעים", "אוי איזה שולחן" - זה לא רע, כן... אבל כשיצאתי מהראש עד שהייתי כחולה בפנים, לא ממש פיצו על הכל ...
יחד עם זאת, אתה גם צריך לרחם על עצמך (המארח).
מה אתה חושב, אה?