חברים יקרים, בבקשה ספרו לי מה אוכל בשבילכם? לאחרונה הובעה הדעה הבאה בהערות:
ובאשר לי, זה לא ממש נכון. או אפילו בכלל - זה שגוי מיסודו. מכיוון שבריאות, כמובן, אי אפשר לקחת ברקע, אולם גם ההנאה מאוכל רחוקה מלהיות משנית.
אני זוכר את ההנחה:
- אדם אוכל כדי לחיות, אבל לא חי כדי לאכול!
והדרך שבה נהגו לומר על טיפול תזונתי:
- זה לא חייב להיות טעים, זו דיאטה!
אבל, אם אתה חושב על זה, הכל לא הוביל לשום דבר טוב. אתה לא יכול להכריח אדם להיחנק מאוכל בריא ובריא, אבל חסר טעם. זה מוביל להתמוטטות - כשהאדם האומלל ששיבולת השועל שלו על מים ללא מלח וסוכר כבר ניתז איפשהו מתחת לגולגולת - הורס את הבר והוא, יורק על הכיב שלו או משהו אחר, מתנפל על מטוגן כזה מזיק, אסור, אבל טעים בָּשָׂר.
אוכל הוא לא רק אוכל. זה התענוג של ארומה, טעם, צבע, סוג המוצר. וכאשר אדם חווה רגשות נעימים, הוא נעשה בריא יותר מבחינה פסיכולוגית. ולסרב לזה, מתוך אמונה שהאוכל יהיה בריא והכל מטופש.
ישנה אפילו הפרעת אכילה - אורתורקסיה נרבוזה, כאשר תזונה נכונה מועלת לכת, ובמקביל מתחילים להגביל את עצמם בבחירת המזון ובשיטות הכנתו/אכילתו. בין היתר, אורתורקסיה מאופיינת גם בניסיונות לכפות את המודל התזונתי שלה כיחיד נכון לאחרים (אני חושב שככה המוח מגן על עצמו, מנסה לשכנע את עצמו שפעולותיו נורמליות).
לא, לא, אני לא אומר שאוכל צריך להיות טעים. אני מדבר על זה שאוכל צריך להיות טעים, בריא, מהנה ולקדם בריאות בו זמנית. ובכן, וגם אכילת יתר, למשל, אינה הכרחית. משום מה, משום מה, אנשים רבים עדיין חושבים שההנאה באכילה היא למלא את הבטן ללא מידה. בעצם לא. אתה יכול ליהנות מבלי לסבול מגרגרנות.
אבל אתה יכול לסבול, להתגבר על קשיים במקום אחר, אבל לא ליד השולחן. ובכלל, בחיים שלנו יש כל כך הרבה התגברויות לדחוף לעצמנו אוכל בכוח, מרגיעה מתוך מחשבה שאולי הוא לא טעים, אבל בריא.
ומה איתך, מלכתחילה התועלת? או לטעום? או שאתה מנסה לשמור על איזון?