- אוכל טוב וטעים - תוצאה של עבודה ארוכה של גאונים מסכין וכיריים! - לאחרונה הוכיח לי עמית זן.
אפשר להבין: למשפחה יש שורשים "מבשלים". אולי אגדה, אולי זה נכון, אבל מישהו מאבות סבא-רבא-סבתא והרבה פעמים שירת במטבח של אחד מהשרמטייבים. סבתא שלה הייתה אחראית על מסעדות, רקורד של "יבשה" בעיירת נופש מפוארת ליד הים, ושייט (היו אוניות שייט בברית המועצות). אמה נשרה מהרשימה המפוארת, אך עמיתתה עצמה חזרה לשורות הלוחמים לאוכל טעים ומזין.
היא מזהה רק מתכונים שנולדים ממוחם של שפים. השאר נחשב... לא מעניין. ובכן, זו הנקודה.
ואני בטוח שמתכון מבריק, אם כי מוצר פשוט, אך טעים, נולד לפעמים לגמרי במקרה. וזו תגליות מקריות שמניעות את הבישול קדימה.
קח למשל צ'יפס. כן, הם המציאו את השף - השף ג'ורג 'קרום, אבל אז התאונה פשוט עבדה. ופגיעה. גם הטבח וגם אורח המסעדה בה עבד.
אחרי הכל, אם העשיר הקפריזי (לפי האגדה - ואנדרבילט עצמו) לא שלח בחזרה את הצ'יפס, ואמר שגם הם פרוס בעובי, לא היה עולה בדעתו של קרום להפוך את הפקעת לפרוסה וכך לטגן אותה בחום חם שמן.
אקראיות, אין חישוב ארוך, אין ניסויים (ארוכים).
והצ'יפס כבש את כל העולם.
או כאן איירן, שיזוף, קומיס ...
כמה מחקרים בנושא התועלת שלהם וכמה שבחים על טעמם ממעריצים, זה ברשת שבספרות המודפסת - אין ספור.
עם זאת, כל משקה חלב מותסס הוא למעשה אלמנטים אקראיים הנוצרים בשרשרת אחת, שפעם אפשרה להשיג מוצר טעים. אבל פעם החלב פשוט חמוץ בין הנוודים בדלי היין פעם אחת, אחר כך אחר כך השלישי... והאלף. ולא ידוע כמה פעמים.
הם, הנוודים האלה, כמעט ולא ראו בכך יתרון. ולגבי הטעם. אנשים היו בדרך כלל מאוד לא מתנשאים בכל מה שנוגע לטעם. במיוחד לחיות בתנאים כאלה. והמוצר שהם קיבלו במקרה עדיין בשימוש רבים בהנאה. בנוסף, התברר שזה מאוד עוזר.
וגבינה היא תוצר של תאונות, והגבינה עצמה כקטגוריה, ורוב זני הגורמה הישנים שלה היו במקור התברר "בעצמם", איש לא ערך מחקר ממוקד "כיצד לשמר חלב" או "כיצד ניתן ליצור איתו גבינה עובש. "
אז תאונות בתחום הקולינריה חשובות מאוד. ובאשר לי, חשוב מאוד גם להיות מסוגל להבחין בתוצאה שהתקבלה בטעות.
מה אתה חושב?