שבת היא יום האפייה. בואו נגלה את לחם השום? אני יודע שאנשים רבים לא אוהבים שום, אבל מעט מאוד אנשים יכולים להתנגד לחתיכת לחם ארומטי עם קרום פריך וגבינה.
יש תפיסה שאפייה היא נורא קשה. או שהוא יישרף או לא יעלה, ובכלל, הבצק הוא סוג של טקס קדוש. לפעמים נדמה לי שהם מכניסים את הערפל בכוונה... להוסיף משקל לכישוריהם.
למעשה, אפייה אינה כה קשה. וגם ללוש את הבצק. העיקר שם (רק אל תצחקו) הוא כוח פיזי, אם הבצק לוש בידיים. אני תוהה מדוע יש כל כך מעט בלשים בהם האשם העיקרי הוא... האופה.
לישת הבצק כל יום, אתה יכול לפתח כוח כזה בידיים שלך... וואו!
ובכן, בסדר, מספיק המילים, לפיזיקה, או ליתר דיוק, למתכון קרוב יותר.
אנחנו לוקחים:
- 370 גרם קמח;
- 250 מ"ל מים;
- 2 כפות סוכר;
- המהות היא פחות מכפית מלח;
- השמרים יבשים לפי משקל הקמח (יש לי שקית שמרים לק"ג, אז שמתי קצת פחות מחצי שקית)
- 1 כף שמן צמחי (באופן אידיאלי שמן זית) ועוד 50 מ"ל;
- 4-5 שיני שום
- פטרוזיליה וטימין (טימין - לא חובה) לפי הטעם
- 100 גרם גבינה.
אופן הבישול:
ללוש את הבצק בדרך הרגילה ביותר: ממיסים שמרים, סוכר במים חמימים ומוסיפים מעט קמח. הניחו לעמוד כדי שהשמרים יתבהרו.
כאשר מופיע קצף, יוצקים כף שמן, מוסיפים מלח, כל שאר הקמח ולשים היטב. אנחנו יוצאים לקום פעמיים.
מכינים את מילוי השום: חותכים את עשבי התיבול, משפשפים את הגבינה, מעבירים את השום דרך בית הבד. אנו מערבבים את כל זה עם 50 מ"ל. שמנים.
מחממים את התנור ל 180-200 מעלות.
אנו מרדדים את הבצק לעוגה, מרדדים אותו וחותכים אותו ללחמניות ברוחב... אבל מה שמתאים לך ביותר. משמנים כל לחמניה בתערובת חמאת שום-גבינה, ומניחים אותה היטב בתבנית אפייה. אם הוא עגול, ואפילו עם מרכז "יוצא מן הכלל", מתברר לחם עגול מתקפל יפה מאוד. טעים, רך, ארומטי.
בתאבון!