קראתי את רשימת המוצרים הסובייטיים הנוראים מנקודת מבטו של אחד הפרשנים.
ואני לא הופתעתי מהטענות לחזה או למרגרינה בעלות טעם נורא (אם כי עדיין טעם המרגרינה לא פגשתי מרגרינה נפלאה - תמיד מרגרינה וחמאה לא לטעום להשלים). ואין תלונות על תה. ואפילו לא ביטוי. שההיצע היה שונה מאוד לפי אזור - בהתחשב בכך שמישהו זוכר דבר אחד, ומישהו - דבר אחר, ויחד עם זאת, היצע כזה רק מאשר
הופתעתי מהמשפט שמצרכים הם סיוט כזה! - חולקו רשמית לפי זנים. וכי היה קמח של כיתה ג '. עם שבבי ברזל.
אבל אז המיתוס הזה ייצא לטיול ...
מלכתחילה היו מעט מאוד קטגוריות בהן מותר כיתה ג '. בנקניקיות אני זוכר רק נקניק שום של כיתה ג ', ורוב האנשים לא מצאו אותו - כיתה ג' נקניקים הוסרה, בגיל 81, כך נראה, השנה.
ובאשר לקמח, לא היה קמח מכיתה ג '. ובכן, לפחות לעבר הנראה לעין. אם אנחנו מדברים על קמח חיטה, אז הם ייצרו דגנים, קמח מהשכבה הגבוהה ביותר, כיתה א 'ושנייה וקמח טפטים. אגב, עדיין אין קמח כיתה ג ' - הם לא הגיעו לזה.
האם קמח טפט יכול להיחשב קמח כיתה ג '? אם מישהו אוהב את זה, זה בריא, אבל רשמית זה תמיד היה ויהיה קמח טפטים. הוא מכיל כמות סובין גדולה (כך שניתן להפיק ממנו בקלות את לחם הסובין השימושי ביותר). ובכן, באשר לשבבי מתכת, אז ...
לכל מתקני ייצור הקמח יש (והיו קיימים) מחסומים מגנטיים. הם מייגעים להיפטר מזיהומי ferro מתבואה. והם תמיד משמשים, לא משנה איזה סוג של קמח. פשוט כי זיהומי ברזל פוגעים בציוד וגורמים לתקלות.
ולכן, שבבי ברזל בקמח, אפילו טפטים, לא היו יכולים להיות נוכחים באופן שוטף. אני מודה שזה יכול היה להגיע לשם במהלך האריזה או ההובלה - אבל זו לא הוכחה לכך שקיימה "קמח כיתה ג 'עם שבבי ברזל" בברית המועצות. בזמנים מסוימים, על שבבי ברזל בכלבה ובמקומות לא כה רחוקים, אגב, אשמים ואפילו לא אשמים במיוחד יכולים לרעם.
אז זהו זה.
ועוד הסבר קטן: אני בשום אופן לא "מפרסם" את ברית המועצות. אני פשוט דוגל בשמירה על האמת ההיסטורית. אפילו בדברים קטנים כל כך חשובים לכאורה.