אתמול שמעתי ברדיו ש- 16 בפברואר הוא יום הפנקייק הבינלאומי. אני, בכנות, שומע על זה בפעם הראשונה.
אבל הידיעה עצמה לא הייתה מעניינת אותי במיוחד. חשוב שהיא אמרה לי מה לבשל לארוחת ערב))
אחרי שבועיים של מנוחה בסנטוריום מפואר, אני פשוט לא יכול לחזור למציאות. איבדתי את הרגל הבישול. התרגלתי לזה מוכן. ובשום דרך שהיא לאחר ההגעה לא נלך לחנות מצרכים. אין כמעט שום דבר במקרר.
אבל מצאתי אוכל לביבות)) היה רק מעט חלב במקפיא. כבר אמרתי שאם יישאר חלב, אני מקפיא אותו. לאחר ההפשרה, זה בדיוק אותו הדבר. הקפאה מאפשרת לשמור אותה לאורך זמן (אם פתאום אתה צריך לעזוב לזמן מה או אם פתאום קנית הרבה ולא השתמשת בזה). אז זה בהחלט לא יתחמץ וגם אחרי חודש-חודשיים זה לא ידרדר.
באופן כללי הוצאתי את החלב מהמקפיא והפשרתי אותו. כדי להאיץ אותו פשוט טבלתי את הבקבוק למים חמים.
אעבור לפנקייק ולסוד הכנתם, עליו אני רוצה לספר לך.
אני לא אוהב את זה כשהלביבות "גומי" (אני חושב שלא רק אני). אבל לפעמים זה מה שקרה.
ולאחרונה קראתי במגזין של אמא זקנה שאתה צריך לנצח חלמונים ולבנים בנפרד. ואז בצק הפנקייק יתגלה רך, והלביבות יהיו יותר רכות ואווריריות. אבל יחד עם זאת, הלביבות יישארו דקות, כמו שאנחנו אוהבים))
באופן כללי, בדקתי.
הפרד את החלמונים מהלבנים. טחנתי את החלמונים עם סוכר, הוספתי להם את כל המרכיבים.
וכבר בסוף ממש, עם מרית, היא ערבבה בזהירות את החלבונים שהוקצפו עם קורט מלח לבצק.
באופן כללי, תענוג! הכנתי לביבות נהדרות! הכי עדין! הרבה זמן כאלה לא עבדו! באותו מקום, במקפיא, הייתה לי גבינת קוטג '. הצלחנו להכין כמה חתיכות עם מילוי.
נסו להפריד את החלמונים מהלבנים והכינו את בצק הפנקייק כמו שכתבתי למעלה. התוצאה באמת מדהימה!