איך השתנו הטעם והצורה של עוגיות פרסטרויקה הפופולריות. אני מראה לך איך זה נראה עכשיו ואומר לך אם כדאי לקנות.
אני זוכר עוגיות גלגלי עגלה היטב מילדות. אלה היו עוגיות במילוי סופלה, מכוסות בזילוף שוקולד. דודה לודה, אחותו של אבי, שגרה בפינלנד, הביאה אותם אלי.
העוגיות היו טעימות להפליא, ותמיד ציפיתי לביקור הבא של דודתי לבקר אותנו. כשפרסטרויקה אירעה בארץ, העוגיות הללו הופיעו בחנויות שלנו והיו פופולריות מאוד בקרב צעירים. ואז זה פתאום נעלם. אבל לאחרונה פגשתי אותו בחנות.
נכון, אלה כבר לא היו העוגות הרגילות שלי בציפוי שוקולד, אלא עוגיות רגילות עם חתיכות שוקולד צ'יפס. המחיר לא היה גבוה, רק 80 רובל לארוז של 136 גרם. והמחיר לק"ג אחד היה 587.5 רובל. תמיד אני מחשב מחדש את המחיר לקילוגרם, כך שקל יותר להשוות. בואו נראה לכם איך נראית האריזה.
הביסקוויטים נארזים בפשטות ככל האפשר. בנוסף לשם ולוגו של המותג, יש גם קומפוזיציה בשפות שונות, אך אני אספר לכם עליה בסוף. הגיע הזמן לפתוח את החבילה.
קניתי 2 חבילות עוגיות, אחת עם שבבי שוקולד ונתחי אגוזי לוז, והשניה רק עם שוקולד צ'יפס. החבילות אינן שונות למעט הצבע.
בתוך העוגיה מונחת ללא מגש נוסף, מה שעלול לגרום לעוגיות להתפורר במהלך ההובלה. אבל קיבלתי את השלם. אגב, אני עדיין לא רואה את ההבדל בין שני הזנים. אולי זה טעים. הגיע הזמן לנסות את זה.
טעמם של שני המינים כמעט זהה. לדעתי, המצב עם אגוזי לוז גרוע עוד יותר, כי "החתול בכה" כאן, והם שמים ללא ספק שוקולד פחות. באופן כללי, שני סוגי העוגיות אינם מייצגים שום דבר מיוחד מבחינת הטעם. עוגיית הלחם הקצר הנפוצה ביותר עם שוקולד צ'יפס. מעניין מה ההרכב שלו?
הרכב העוגיות, כפי שציפיתי, לא הכי טוב. במקום חמאה למאפים קצרים וחמאת קקאו לשוקולד, הם משתמשים בשמני דקל. היצרן ניסה בבירור לחסוך בחומרי גלם. הגיע הזמן לעשות חשבון נפש.
לעוגיות אלה אין שום קשר לאותן עוגיות מצופות שוקולד. נראה כי היצרן פשוט החליט להרוויח כסף מהמותג המקודם ושחרר מוצר רגיל ולא ראוי לציון. חבל, אהבתי את המותג הזה מאוד, אבל עכשיו אני לא אקנה עוגיות כאלה בפעם השנייה.