כולם בטח זוכרים שיש ריאזאן פטריות עם עיניים. הם נאכלים, והם מסתכלים. אני ילד מהמאה העשרים שבבית הספר היסודי שמע על אסונות בתחנות כוח גרעיניות ועל מקרים אחרים של שימוש באטום למטרות שלום. ובאותה עת, על השלכותיהן.
אני לא אגיד לך איך ידעתי על מוטציות - אולי מפרסומים כמו "הפיזיקאי הצעיר", או אולי מספרי מדע בדיוני, אבל בילדותי הייתי בטוח: מקום נורא, הריאזאן הזה! הפטריות שם מוטציות כל כך עד שקיבלו עיניים. כנער כבר הבנתי - פשוט בדיחה עממית, אבל ...
משהו תהה, מאיפה היא באה?
אם אתה מפעיל את ההיגיון, הבדיחה הזו נולדה, אולי בתקופת ההרס ההמוני של פטריות על ידי טפילים. אולי העונה התבררה כפורה ביותר לתולעים, למשל?
אז מה?
ישנם "מרכיבים" רבים שהולכים לאוכל בזמן שהם בחיים.
קיפודי ים, למשל. ואפילו לא אי שם באסיה, אלא באיטליה.
אני, לעומת זאת, לא יכולתי להביא את עצמי לטעום את הקיפוד הזה. לא, לא אכפת לי להשתמש בו לאחר טיפול בחום, אם יש סיכוי, אלא לאכול אותו חי... תודה, תודה.
או כאן... רימות. גם הם לא תמיד מבושלים, באוסטרליה הם בכלל לא מבושלים. התחושה, אני חושד, היא לא לבעלי לב חלש. אתה לועס אותה והיא דופקת את זנבה בשיניים.
היפנים לקחו צעד קדימה. שם, עם כל הכבוד של השינטואיזם לחיים, הם אוכלים תמנונים. המנה נקראת sannakchi.
הם משתמשים גם בסשימי צפרדעים. לא, אני מבין, צפרדעים רבות מעץ העניקו את חייהן הירוקים לטובת המדע, אך נותחו למאכל ...
ובכל זאת, אני חושב שמנטליות משפיעה גם על התמכרויות למזון. לא משנה כמה המנה מתוארת לי, זה לא יעורר בי השראה במצבים כאלה.
הדבר היחיד שאני יכול להשתמש בו לפי הכללים הוא צדפות. וזאת מכיוון שאני לא רואה סימנים מיוחדים של פעילות חיונית לאחר פתיחת הקליפה.
אבל למען האמת, הטעם של צדפות הוא לא משהו שאני לא מבין... אני פשוט לא מבין את המהומה סביבם ואת ההערצה המטורפת אליהם.
נתקלתם במנות כאלה? העזת לנסות?