כשהייתי צעיר מאוד הייתה בארץ מסורת - לחגוג את 7 בנובמבר. חגגנו גם תאריכים אחרים, שכעת נשכחו למחצה, וזה הכל. בבוקר הם התכנסו להפגנה, ואז במטבח הכל היה מטוגן ומאודה בציפייה לאורחים.
כחובבת אוכל טעים, בימים אלה תמיד עוררו בי השראה רבה.
ראשית, כמות עצומה של לימונדה.
אני לא יודע למה, זה היה שתמיד היה לנו את הגישה המאוחדת. לפחות יכולתי ללכת לקנות בקבוק לכיס, אבל... כשהלימונדה עמדה בשורה בפינה מאחורי המקרר, נשמתי נעשתה עליזה יותר. לא הייתי צריך להחליט מה אני רוצה יותר - גלידה או סודה.
אולם הבטן גרגמה נואשות כעבור כמה שעות, כי היה קשה להתנתק מהלימונדה. יכולתי לפוצץ שלושה בקבוקים ברצף, עכשיו אני זוכר את עצמי, אני חושב - הייתה לי בטן משופעת!
שנית - כמות עצומה של טעים.
סלטים, זה, כמובן, היה גם קדוש, אבל סלטים היו איכשהו לא האהובים עלי
בבית, נחשבו מלאשי ומאנטי למנות החגיגיות העיקריות.
לא בגלל שבימים רגילים הם לא יכלו להרשות לעצמם בשר, לא. רק שלשניהם לוקח זמן עצום להתכונן. במיוחד גמל שלמה.
אני זוכר איך הם הפכו את הבשר, ואז הכניסו אליו את הבצל, והבשר הטחון נלחש במשך זמן רב וארוך - הוא אמור היה להיות עסיסי והומוגני.
ואז אמי לשה בצק הדוק, לשה אותו על השולחן זמן רב, והבצק נעשה אלסטי וחלק. היא גילגלה אותו לחבל ארוך, חתכה את החבל לחתיכות. כל חתיכה הייתה אמורה להיות שטוחה ברוח עורב, ואז התגלגלה בעזרת מערוך. ועל המיצים האלה הושקע בשר והם צבטו בצורה ערמומית.
סיר גמל שלמה הונח על הכיריים (טוב, או כיריים, כמו שיש אומרים). הוא היה עשוי אלומיניום. מים רותחים בתחתית. הותקנה עליו נדבך שני - ללא תחתית, עם ארבעה או חמישה יריעות בחור.
יריעות אלה נמרחו בשמן צמחי, ואז הונחו עליהם מנטי.
בסוף ההכנה צפה ברחבי הדירה רוח מעטפת קסומה שממנה החל לזרום רוק ואני הייתי כמו מגנט שקורץ למטבח. ושם הלבנים כבר התחבטו במחבת ...
אה.
עד עכשיו, הבליאשי והמאנטי של אמי אוהבים יותר ממנות אופנתיות רבות.
ואיזה סוג אוכל אתה מקשר לילדות ולחג?