"אלה היו הסופגניות הכי טעימות שטעמתי אי פעם", נזכר לאחרונה עמית. "הם נמכרו בדוכן לא הרחק מהבית בו גרה המורה שלי למוזיקה. אמי ואני קנינו מעט - סופגניות שש, עשר. ותמיד רציתי עוד, יותר, יותר. אמא התמרמרה - היא אמרה שהסופגניות האלה מטוגנות כמעט בשמן מכונה, ובאופן כללי לא ברור מי מבשל אותן ואיך.
ופעם אחת סבתא שלי הביאה אותי לכיתה. ואחרי השיעור הלכנו על סופגניות. הוא אמר למוכרת - סופגניות עבור רובל. אני עדיין זוכר שתי שקיות ענקיות בצורת חרוט - הן היו מעוותות מנייר אפרפר עבה, שהגישו לסבתא שלי. היא תפסה אותם בבהלה וניסתה לעזוב, והמוכרת, שנרכנה מהחלון, צעקה: אישה, זה לא הכל!
אכלנו את הסופגניות האלה במשך יומיים. והם לא התיישנו! עכשיו לא משנה איזה סופגנייה שאקנה, בתוך כמה שעות הם כבר צפופים, צמיגים, כאילו עם פלסטלינה, "התלוננה. - ומה היה הסוד?
למען האמת, נהייתי מתחשב. לפעמים אני זוכר סופגניות מילדותי. חום, שופע, זרוע אבקת סוכר, שנראתה כמעדן הכי טעים (ילדים מודרניים מסובבים את אצבעותיהם במקדשיהם, איך אפשר לאהוב אבקת סוכר?). וכן, יש עכשיו מעט מקומות שאפשר לאכול סופגניות טעימות באמת. הם הופכים מעופשים ממש תוך מספר שעות, אין טעם לחמם אותם.
לבצק, המוזר, יש מבנה שונה לחלוטין מבעבר. לרוב, סופגניות הן נקבוביות דק, צפופות - הן הופכות קשוחות ומחוספסות ברגע שהן מתקררות, או - שופעות מאוד, עם חללים עצומים בגוף הסופגנייה.
קשה למצוא הסברים לכך מבלי להתבונן בטכנולוגיית הבישול. אולי קמח אשם. אולי שמרים. אולי, הפרות של טכנולוגיית לישת הבצק.
נכון, אני חושב שכולם יחד נותנים תוצאה הרת אסון. כי אחרי שחזרתי על סופגניות לפי המתכון הסובייטי הישן מכרטיסים טכנולוגיים לקייטרינג ציבורי, קיבלתי כמעט את הטעם הרצוי.
הדבר היחיד - היה לי קמח קזחי (כבר כתבתי שאנחנו קונים אותו). אני לא יודע על איזו אלטרנטיבה להמליץ. בכמה זנים לא נתקלתי, אף אחד מהם לא נתן אפייה באיכות טובה. הצרה היא בגלוטן - המוצר האפוי לרוב פלאפי, אך "ריק". יש קמח "אקסטרה מלקומבינט מס '3", באריזה צהובה עם תמונה, כך נראה, של הטבח - עכשיו זה גם טוב מאוד.
אז אנחנו לוקחים:
קמח - 900 גרם
סוכר - 100 גרם
מרגרינה - 50 גרם
ביצה אחת
מלח (חובה) 8 גרם
שמרים (לחוצים) 24 גרם
מים - 500 מיליליטר
איך אנו מבשלים:
ממיסים את השמרים בכמות קטנה של מים חמים עם סוכר, משאירים עד שמופיע קצף עליהם.
יוצקים את כל הקמח, הסוכר, המלח לכל המים בטמפרטורת החדר (או מעט חמים יותר), יוצקים את השמרים המומסים ולשים. אנו מציגים את הביצה והמרגרינה לאחר ערבוב המים והנוזל - אחרת השמרים יעבדו גרוע יותר.
נתנו למבחן לעלות פעמיים.
אנחנו מעצבים את הסופגניות, נותנים להן לעמוד במשך שלושים דקות, ו - מטוגנות בשמן עמוק! חשוב: הבצק יהיה מימי, אך אי אפשר לקבול אותו בקמח. עדיף לשמן ידיים וכלים בשמן.
מגישים זרועים אבקת סוכר - ועוד ועוד.
בתאבון!