"אתה תהיה איתנו בקולימה, אתה מוזמן... לא, מוטב שתבוא אלינו " - את זה זוכרים רבים מהסרט "יהלום יד". והבדיחה הזו (או לֹא בדיחה) רדוף ורודף אותי כל חיי כשאני אומר שגדלתי עליו KOLYME.
כן, גדלתי על קולימה. ואני בכלל לא מתבייש בזה. ☝ מופעל ראשון צילום - פיסת אדמה קטנה בה ביליתי את כל ילדותי ונעורי. זה המכרה של שטורמובה, שלא נמצא עכשיו על המפה ...
אף אחד מהמשפחה שלנו לֹא הוגלה שם. סבא שלט בצ'וקוטקה בסוף שנות ה -30, ואז בקולימה. פולק סיים את לימודיו במכללה הגיאולוגית וגם מיהר לשם.
אה כן, לִי שם בכל זאת מְגוּרָשׁכשהייתי בן 5 חודשים)) לא מיהרתי לשם מרצון? יש הרבה זיכרונות, אבל אכתוב על גיל בריא יותר.
ילדות היא נושא נפרד לחלוטין. אבל גיל ההתבגרות זה מה שאני מעוור לחיים האלה.
אנחנו לעולם לֹא מהביל (סלח למילה זו), מה לעשות עם עצמך!
אני עכשיו אפילו לֹא אני יכול לדמיין איך הצלחתי לרוץ לכל המעגלים והמדורים: ריקוד, מקרמה, כדורעף, תייר, קליעה, ספרות, מקהלה, סקי, סריגה, ואפילו זה! 😂
👇שחקתי בכפיות!!! אתה יכול לדמיין? 🤦♀️ (שנייה משמאל זה אני) 👇
בילדות מוקדמת יותר, דרך אגב, שוטטנו בעצמנו בחצרות ובדירות. הם אכלו את מה שהיה בבית או אצל שכנים. שיחקו - "לא להבין"מאשר. מה זה בידיי, מי יכול להגיד??? (אני משמאל) 👇
בגיל בית הספר הלכנו להפגנות. כצפוי: 1 במאי (עבודת שלום עשויה) ו -7 בנובמבר ( יום המהפכה הסוציאליסטית הגדולה באוקטובר).
תמיד היה לנו שלג בשני החגים. במיוחד בהיסטוריה, אגב, אנחנו לֹא התעמקתי, אבל אני זוכר בבירור איך בערב ההפגנות האלה הכנו פרחים מנייר גלי ובלונים מנופחים ל שֶׁלָנוּ הטור היה הטוב ביותר 👇
סקִי ו גַלגִלִיוּת - זה היה שם כבר מגיל צעיר.
לעולם לא אשכח איך מְגוּלגָל החלקה על משטח החלקה "ספונטני", שהתגלה כביוב שבור (כפפות, מעיל פרווה וכל מה שהריח לי, בוא נאמר זאת בעדינות, לא ממש כשחזרתי הביתה😂
אבל לעתים קרובות יותר זה היה שונה: התכנסות ידידותית לגבעה עם מגלשיים (כמה נשברו!) ומזחלות. פנים שזופות וללא כובעים!!! 👇
בינתיים, הורים שלנו עבד ללא לאות.
אבא עבד בארטל, אמא בניהול שלי רואת חשבון. לעתים רחוקות ראינו את אבינו בבית, לעתים קרובות יותר בחורף: מסתיו לאביב הייתה עונת שטיפה ולמעשה כריית זהב 👇
אבל, אגב, עם הכל עומס עבודהאנשים מבוגרים מצאו גם זמן לשחק כדורעף, כדורסל וכדורגל 👇 (התיקיה שלי במעיל שחור בשורה התחתונה) 👇
וגם, כשאבא היה בבית, הוא סידר אמיתי צילום. כל המשפחה התחפשה, אמי עשתה את שערה לעצמה ולי ולאחותי.
אבא העמיס את הסרט שלו עם "זֵנִית", העמיד אותו על דלפק עם טיימר, במהירות רץ למעלה ובתמונה כולנו יַחַד 👇
ואז אבא הלך לאמבטיה ושם פיתח את הסרט עבור חלקם אָדוֹם מנורה. והדפסת התמונות הייתה מכשף תהליך: מפתח, מתקן (אולי אני מבלבל משהו), מגשים מיוחדים לכך). לעתים רחוקות הוא הכניס אותנו לאמבטיה, כדי לא להדליק את הסרט!
בסופי שבוע, בערבים, גרנו כשכנים: גיטרה על הספסל, דומינו, פטפוט. ודרך אגב, לְלֹא כּוֹהֶל! (טוב, או אנחנו הילדים, לא ראינו את זה).
וגם!!! 22 באפריל. סובבוטניקים היו זכורים במיוחד: ניקינו את החצר עם כל הבית, שתלנו כמה פרחים, עצים, ואז הונח השולחן המשותף וכולנו ישבנו בחצר עד הבוקר.
הרבה הגיע מאותם זמנים:
קָפוּא מיטה תחתונים שאבא הביא מהרחוב "עומדים") והריח שלהם !!!
כופתאות מחוץ לחלון באריזה שעוצבה בתחילת החורף ל 2-3 אלף חתיכות !!!
שפהדבקתי בתמרור (היו פתיתי שלג כל כך יפים שרציתי ללקק!))
נִרעָשׁ לָרוּץ מדובייה עם גורים (ודלי לינגובונים בידיה!)
ושלנו כביש קולימה. איפה חלילה לשבור את המכונית בחורף.
באופן כללי, רק רציתי לתאר את הזיכרונות הוורודים, אבל זכרתי הכל)
אם אתה מ שֶׁלִי קצוות, או משהו היה איתך: כתוב, אני אשמח "לנוסטלגון" 🙏🙏🙏
בערך כמו- פלוס בקארמה ✊! למנוי - חיבוקים 🙌🙌🙌 ניסיתי)) לשאלות - אענה בהנאה. הכל טוב! 🙏