הסולת הייתה חשוד הסיוט הילדותי, לא רק שלי. כי באותם ימים כאשר את ארוחת הבוקר קבלו סולת, גן היה נחת וילון של עצבות וייאוש. וגם במסדרונות הקומה הראשונה (יש מטבח) ריח כמו מעדרים רטובים מלוכלכים.
למה הארוחה הנוראה הזו לא בתפריט מרכזים לטיפול בילדים לעיכול למדי (נותרים) - אני עדיין לא מבין. וגם, אם להיות כנה. חשבתי שבן אדם מבוגר לא, לדחוף כפית או "מעדן".
לעולם. תחת כל רוטב.
אבל לאחרונה במסיבה האכלתי סולת. ובכל זאת - שף עם ניסיון של חמישים שנה (עובדת בתקופה סובייטית) הציע: ריח מגעיל הוא בשל העובדה כי החלב בגינה... היה מהול במים. וחלב, ככל הנראה, זה לא היה כל טרי - אז מתמלא חלק הישן, ולכן הוסיף סודה (כדי לא להחמיץ).
אם כן - טוב, אנשים חסרי מצפון רשע! ובשביל המצפון, ועבור קורבנות detsadikovskoy סולת - מתכון Guryev. באמת טעים.
עליה פעם קראתי הרבה זמן Gilyarovskogo חשב דייסת Guriev - כוסמת, כנראה. אחרי הכל, במסעדה Guryev נמאס חזירים חזירונים לעתים קרובות בשילוב עם כוסמת. התברר - לא.
דייסת Guriev - צלחת קינוח אמיתי שדורשת הרבה רעש (מינוס)
בכל מקרה, ניגש לעניין. לקחת:
• סולת - 200 גרם
• קרם שומני - 600 מ"ל
• אגוזי מלך קלופים - 200 גר '
• צימוקים - 200 גר '
• סוכר - 100 גרם
אגוזים לטבול במים רותחים, נקי קלוף, בערך שלושה רבעים - קוצץ. מי שלא לקצץ, karamelizuem במחבת. זה קל.
מטגנים קודם את האגוזים על מחבת יבשה, ואז מוסיפים כף סוכר ומעט מים, לשמור על חום עד שכל הוא לא לתפוס קרמל (ומערבבים, כמובן).
אודות דקות עשרה צימוקי ספינת קיטור, קרם קצף לטבוע בו זמנית: לשפוך אותם למחבת סט רחבה על אש, ברגע הקצף - להסיר אותו בעזרת כף מחוררת. יש לנו חמישה קצף מספיק (אחד נכרים רצועות).
בשנת השמנת החמה הנותרת, תוך בחישה מתמדת ליפול סולת ישנה, שנותר סוכר, לבשל עד שהם רכים (לא לשכוח להמליח את, ואתה מקבל מתוק תפל). בסוף הבישול מוסיפים את הצימוקים, מחוררת קצף, ומערבבים.
ואנחנו מתחילים להעלות באוב: שכבות מוו שכבו על מחבת משומנת: דגנים, אגוזים, קצף, דגנים, אגוזים, קצף.
השכבה האחרונה להיות דייסה, מפזרים סוכר ואופים שלה בתנור עד קרמל חום. מקורמלים לקשט אגוזים!
בתיאבון!