אפשר היה לסבול מימי הזוהר של פעם, כשהנהרות היו נקיים יותר, הדשא היה ירוק יותר, השמיים היו כחולים יותר והאוכל היה טוב יותר. והכי חשוב, האוכל הזה היה "משלנו, יקירי" לא שכל המיונז, הנקניקיות, הנקניקיות והשטויות האחרים הם מעבר לים.
מצחיק שבסבלות אלה, המנות והמוצרים הזכורים לרוב אינם נגישים לתושב הממוצע של האימפריה הרוסית. מספיק לדעת שהתושב הממוצע הזה היה איכר - תחילה צנון, ואז קבצן לגמרי. למען האדנות, שחררה לאיכרים להשתחרר, הוציאה מהם כל מה שהם יכולים. היה צורך לפצות איכשהו על ההפסדים.
לכן כדאי לזכור את המוצרים שהיו זמינים רק לאבותינו (ומעטים מאוד מאבותיהם היו סוחרי גילדות או, יתר על כן, אריסטוקרטים).
איזה סוג?
לפת, בתור התחלה
האם אתה אוהב לפת? יותר ממה שבטוח, מחצית מאלה שעונים בחיוב, זה לא שהם לא אוהבים את זה, לא אכלו כלל, וככל הנראה לא ראו את זה. ואם מציעים להם לפת (סוג של לחלוט לפת מגורד עם דגנים) או לפת - מרק עם לפת ודגנים, אז הם יעלו את אפם. כי הטעם של המנות האלה הוא יוצא דופן, והמראה לא מעורר תיאבון.
נראה רק שברוסיה כולם השתמשו בלפת מאודה אך ורק בדבש. מדוק הוא דבר יקר ערך, בכלל לא לשולחן האיכר. לא כל משפחה יכלה להרשות לעצמה ראיות, שלא לדבר על מכוורת. כן, ומעט נעשה בכוורנות ובאיסוף דבש בר - היכן לעשות זאת, כאשר היערות מסביב הם אדונים או בבעלות מדינה?
אז הם בישלו תבשיל מלפת, עם מאלט או שיבולת שועל, הם הכינו פשטידות עם לפת, פשטידות, אגב, לא על קמח לבן, על שיפון, ואפילו עם תערובות - האם לאיכר היה קמח לבן?
עכשיו מנות כאלה לא יאכלו ...
אגב, מוצר מספר שתיים: שיבולת שועל
פעם היו סוגים שונים של משחת חלב, עשויים שיבולת שועל, שעורה, ואפילו אפונה. ואני לא אגיד ששיבולת שועל היא חסרת טעם לחלוטין. טעים, רק יוצא דופן (לימים אלה). אגב, אני שייך לדור שעדיין הצליח לטעום שיבולת שועל - בילדותי הוא שימש באופן פעיל במזון לתינוקות.
הדובדבן נראה לא כל כך חם (אני זוכר). והטעם מאוד... ספציפי. לא לא נעים, רק... ספציפי. סביר להניח שזה נבע מטכנולוגיית ייצור.
עכשיו אני לא רואה שיבולת שועל, אגב, על המדפים, ומשום מה הקנאות המודרניות מקמטות את האף על הצעות לטעום.
ובכן, המוצר השלישי שצץ מיד בזכרוני הוא טריפה
לא הכבד, הלב שם, הכבד, אלא הפנימיות! האם אתה זוכר את התיאור של גילארובסקי על נשים שמכרו קטלנים וקהילות אחרות שאינן אכילות בסוכרבקה? כן, ובאכסניות בזול ביותר הוא הוגש בכוח ובעיקר.
מי לא יודע, טריפה היא צלקת. עכשיו הם מרימים את האף ממנו, וקודם לכן זה היה מעדן שכמעט היה הראשון שהוגש על השולחן לאחר שחיטת שור או עגל. האיכרים עצמם כמעט ולא קיבלו בשר בקר, אך הם התמכרו לטריפה.
ובכן, אתה רוצה לטעום את זה?