יש לי נקודה. אוכל ספרותי, כביכול. אני נהנה לבשל את המנות המוזכרות בספרים. אני מודה, יש כאלה שהלהיבו את הדמיון מילדות.
לדוגמא, זוכר את הסצנה משלושת המוסקטרים?
- מכתב, מכתב המלצה! צעק d'Artagnan. - תן לי את המכתב שלי, אלף שטנים! או שאני יורק לך כמו גרגרי לוז!
למרבה הצער, נסיבות מסוימות מנעו מהצעיר לממש את איומו. כפי שכבר אמרנו, חרבו נשברה לחצי בקרב הראשון, אותו הצליח לשכוח לחלוטין. לכן, כשהוא מנסה לתפוס את החרב, הוא היה חמוש רק בשבר באורך של כמה סנטימטרים, שהפונדק דחף בקפידה לתוך הנדן, והסתיר את קצה הלהב בתקווה לבנות ניקוד מַחַט.
אני זוכר את המשפט "מחט קנה מידה" ועשיתי עלי רושם מוזר. בברית המועצות (וגם עכשיו), מכשירים כאלה לא היו בשימוש במטבח. וצירפתי את המוח זמן רב - למה אני צריך מחט ניקוד ואיך לעזאזל להשתמש בה, וגם - איך אפשר להכין אותה מחתיכת חרב ארוכה למדי?
רק שנים אחר כך נתקלתי בפעם הראשונה במכשיר הזה. מחט מלית מודרנית נראית כך
במהדק אנו מהדקים רצועה של המוצר איתה נכפה משהו עם מחט, ננקב את המוצר הזה, נמתח אותו ו... וואלה!
יוצא די מעניין.
אחד המתכונים האהובים עלי הוא בשר בקר במילוי בייקון. מבוסס על סצנה מהרומן ארבעים וחמש של דומאס. דיומא אהב מאוד אוכל טעים, ואהבה זו שלו באה לידי ביטוי בפגישה שתוארה שם בין שיקו לאחיו גוראנפלו, שהפך לאב המנזר. אב המנזר הזה שאל את הטבח שלו:
- מה יש לך לארוחת בוקר היום? שאל הנכבד הנכבד.
- ביצים מקושקשות עם זרזי זין.
- מה עוד?
שמפניון ממולא.
- יותר?
- סרטנים עם רוטב מדיירה.
- הכל דבר של מה בכך, של מה בכך. תן שם למוצק יותר, ומיהר.
- אפשר להגיש חזיר ממולא בפיסטוקים.
שיקו נחר בבוז.
"סלח לי," התערב יוסב בביישנות, "הוא מבושל בשרי וממולא בבשר בקר.
מסכים, זה נשמע טעים. אבל אני לא אוהב חזיר, אז הייתי צריך להתנסות בבשר בקר. אז בואו ניקח חתיכת עיסה טובה. זה יהיה נחמד להשרות אותו מעט ביין, למשל ביין לבן יבש, אבל אם לא, לא.
חותכים את הבייקון לרצועות דקות דקות. אם הרצועות אינן ארוכות, פשוט תן להן להיות דקות כך שניתן יהיה "לקשור אותן" (עם הקשרים הטבעיים ביותר). אנחנו לוקחים מחט ניקוד (אם היא לא שם, אז סכין), עושים פנצ'ר ומושכים אותה דרך העיסה, כאילו תופרים אותה.
אם אתה דוחף בסכין, אז אתה מבצע ניקור דרך, ודוחף בייקון לנקב הזה בעזרת מקל סושי רגיל.
כדי למנוע את התייבשות הבקר בזמן האפייה יש "לתפור" את הצד שייראה "למעלה" קרוב למשטח. טבחים מנוסים מצליחים "לרקום" ישירות תבניות עם בייקון, כמו דפוסי נצרים, אבל אין לי מספיק שרביט יד לשם כך.
ואז ממליחים ומפלפלים את הבשר, משפשפים עם רוזמרין, מפזרים עלי כותרת שום (שום פרוס דק), עוטפים פנימה לסכל ולשלוח אותו לתנור, שחומם מראש ל -250 מעלות למשך עשרים דקות (אם היצירה גדולה) או 10 (אם מעט פחות). ככל שעובר הזמן הזה, אנו מקטינים את החימום ל -180 מעלות.
את זמן האפייה קשה לקבוע במדויק. בדרך כלל אני שמה שעה על 500 גרם בשר ומוסיפה עשרים דקות לכל אחד מ -250 הגרמים הבאים.
חצי שעה לפני סיום האפייה, פרשו את נייר הכסף כך שהבקר ייצא עם קרום. ניתן להגיש גם קר וגם חם.
בתאבון!