מחוץ לחלון מדחום מראה משהו מעל שלושים מעלות. כמה עוד - אני אפילו לא רוצה לפרט, כי ממה שקורה מחוץ לחלון, אני רוצה להיכנס למצב שינה (רצוי במקרר), או לדיכאון.
החום מקלקל את מצב הרוח, החום לא מאפשר לך לישון בשקט, החום מרתיע את התיאבון שלך והתברך מי המציא מזגנים ומצננים הם גיבור... אני פשוט מכיר הרבה אנשים אומללים שמזגנים גרועים להם אפילו יותר. חוֹם.
הממ... נישאתי למקום כלשהו במקום הלא נכון, למעשה, הלכתי לאכול כאן.
בקשר לחום, אני מכריז על יום הגלידה הביתית. אני יודע, הם יגידו לי עכשיו - איזו גלידה אם אין יצרניות גלידה, אבל יש הרבה דרכים להסתדר בלעדיה. לדוגמה, אתה יכול פשוט לערבב גלידה בשיטה תוך הקפאה כל חמש עשרה דקות.
ואפשר לבשל גרניט - מותר שם שבבי קרח.
או גרסה אחרת של קינוח קר - פרפה.
לפרפיית שוקולד, למשל, יש מינימום של מרכיבים (וגם עבודה), ובטעם זה יכול לעלות על זנים רבים של חנויות ממה שמסיבה כלשהי קוראים גלידה.
אנחנו לוקחים:
- 200 גרם שוקולד. איזו מהן היא הבחירה שלכם, אפילו חלבית, אפילו כהה;
- 2 כפות אבקת סוכר;
- 2 כפות סוכר;
- 2 ביצים;
- קורט מלח;
- 300 מ"ל. שמנת.
אופן הבישול:
אנו מחלקים את הביצים לחלמונים ולחלמונים.
אנחנו מחממים את השוקולד, נותנים לו להתקרר, כלומר הוא לא צריך להיות חם, אבל הוא גם לא צריך להתקשות. מקציפים את השוקולד המומס עם חלמונים ואבקת סוכר עד לקבלת קצף.
כעת מקציפים את החלבונים עם מלח וסוכר עד לשיאים סמיכים.
באותו אופן מקציפים את השמנת ומערבבים את כל שלוש ההמונים, מישהו עושה את זה בעזרת מרית, ומישהו עושה את זה עם מיקסר לסיבובים קצרים. באופן עקרוני אני אוהב את זה עם מיקסר, אבל אומרים שעדיף עם מרית (אני לא יכול לעשות את זה). העיקר שפולסי המיתוג קצרים.
אופציונלי, אפשר להוסיף שוקולד קצוץ או טיפות שוקולד (הביתיות שלי אוהבות את זה) ממש בסוף הלישה.
ובכן, אז אנו פורסים את המסה בתבניות נפרדות או בצורה אחת גדולה, ושולחים אותה למקפיא למשך כשש שעות.
חמש עשרה דקות לפני שאנחנו הולכים לאכול, אנחנו מוציאים אותו מהמקפיא ונותנים לו לעמוד לזמן מה - כך שהוא "ייעלם".
בתיאבון (ומזג אוויר טוב - חמימות ללא חום נורא).